בינות לצמרות העצים
הרוח מנשבת,
את תחושתי להעצים
תצליח, היא חושבת.
ובלילות הגעגועים
כמו מכחול של אש,
שבמגוון צבעים
גואש / גועש, רועש.
העפעפיים ממאנים
תנומה להפיל,
הדי השחר כבר עונים
את המחשבות להכפיל.
צללי הליל כבר נסו
אך הלב עודנו פועם
והעבים כבסתיו כיסו,
את הקול המהדהד שם, רועם.
רק נחמה אחת נותרה
שלא תשקע לה שוב השמש,
וקרן אור בהירה
תשיב את ליל האמש.
לילה טוב. בוקר טוב !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה