ובין החרכים דמעות
ומבעד לדמעות נשקפות,
ערוגות הבושם.
והדמעות מרות הן,
כבדות ממשא אדם.
והאדם נואש הוא,
בדיכאונו שקוע, נרדם.
האם אמצא לי את הדרך,
בו חרך יהיה לסדק,
והסדק לפתחו של אולם ---
יפתח.
ובפתח, קרני אור תשברנה,
מאירות בתקווה,
מעודדות בחיבה,
מסירות ערפל תהיינה.
או שרק חלום כזב הוא,
ובבוקר יתפוגג,
טרם אספיק להתמוגג,
וכבר לא אדעהו.
לאלוהים פתרונים.
#~#~#~#~#~#~#~#~#~#~
ואוו... שיר כבד... אבל מדהים.
השבמחקאיזה שיר... עשית לי צמרמורת
השבמחק