ובשקט המאיר את היקום
משכיח תהומות של עצב,
הגיעה העת כבר לקום
להיכנס למלוא הקצב.
אל שבוע חדש של תקווה
אל מול שאון ואדווה
או גל מתנפץ בשלווה
אל דרך שהטֶבַע התווה.
אל יום חדש, בראשיתי,
בו אוכל ליישם תכליתי,
לעמול עליו בדם תמציתי
אולי זו הפעם, שעתי.
או שמא עוד חלום כוזב
שבשעתו קוסם הוא בזוהרו,
אך עם שחר מיד עוזב
נמוג הוא וכַּלֶה הדרו.
אך התקווה כתמיד - מחדש
תתעורר בלי מבט לאחור,
והלב כבעבר עוד נגדש
בהופכו כל ערפל לצחור.
בוקר טוב !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה