גוונים של תום ומבוכה,
על רצפת בהט רועשת,
קול פעוטה שְבּוֹכַה,
אם בעקבותיה נרעשת.
את חום גופה מודדת,
שמא כאב תקפַהּ,
או סתם חשה בודדת,
השערות מעלה לרוֹפְאַהּ.
וכשעיניה בדמעתן עודם,
הליל פורש לו כנף.
לבה כמעט שנדם,
רק עורב קורא על ענף.
ובשקט שריקותיו מחרישות
כמו על זגוגית סדוקה נוֹקשוֹת
את קורטוב התקווה מתישות
מלוות במחשבות נואשות.
עד יאיר לו זוֹהַר השחר -
ותיעצמנה עיני הפעוטה,
הן הגיע יום המחר,
פֶּתּח לשינה מועטה.
עד שישוב השקט לשרור
המולת היום כבר מכה,
להרהורים נותנת דרור
פושטת צער ומועקה.
בוקר טוב וסופ"ש רגוע !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה