אוריה

אוריה, 
אני לא באמת מסוגל לכתוב משהו. אני עדיין חש את אצבעותייך הרועדות.

בסוף השבוע נתתי לך חיבוק. אבל הוא לא היה מספיק אמיתי.
את דיברת על זה שלא טוב לך, ושאת רוצה לשים סוף לחיים האלו.

כל כך עצוב, אבל אני מנסה לשכנע את עצמי להתנחם בידיעה שזה מה שטוב לך. החיים לא היטיבו איתך. את סבלת מספיק. מספיק בשביל כולנו. בשביל כל האנושות כולה. אני עוד אכתוב לך הרבה בהמשך. על הרגעים האחרונים שראיתי אותך, ועל המילים האחרונות שאמרת לי.

אני לא מאשים את עצמי על כך שיכלתי למנוע את זה !
זה בין כך לא יעזור להחזיר אותך אלינו...


אני מאשים את עצמי על כך שאני בן אדם. על כך שאנשים כמוני גרמו לך לעשות את הצעד הנורא הזה.
אני רק רוצה לומר לך שהכרתי אותך קצת. את היית מיוחדת וטובה, וגם כתבתי לך את זה אתמול בצ'אט.

אני רק יודע שעכשיו טוב לך ואת מאושרת.
החיים היו גדולים עלייך.
זה היה בלתי נמנע.

יהי זכרך ברוך !