ובין שקיעה לזריחה
בין סערה לתהיה
בין תהום לנשיה,
מביט בעצמי ללא נוע.
האם חיי הם חלום
ועד שהגעתי הלום
אצטרך רק לומר שלום,
לפנות אחור בדרכי.
או ששעה של נחמה
נטולת יגון, עמומה -
בהיכל השממה
לא תועיל במאומה.
והאם קימת לה הדרך
אל האושר המדומה
או שרק נתיב חצוי בערך
פורט לו צליל תו מעונה.
ובנתיים
מהדהדת התקווה
או תוחלת נכזבה
מגיבה, משיבה,
כמריבה מעיבה,
תנאים מציבה
לבבות מדאיבה,
יודעת במשובה -
כי ליום המחר פתרונים ואיננו.
