לחישות בין כתלים שקופים
אורות ניאון מבלבלים,
וכרגיל הרהורים עולים, חולפים
האם לנסות להאזין לדממה, שואלים.
ושוב עמידה רופפת
הדממה כמו תמיד סוגרת,
האכזבה את גופי שופפת
ותקווה נכזבת לועגת.
לא נותר אלא להישיר
את אותו המבט שכָּבַה,
לנסות את הרע להפשיר
לדחוק מחשבה כאובה.
וכשקווי השקיעה כבר נוגהים
חלום בראשיתי נטווה,
חיוכים את משכנם כאן קובעים
נפשי נסערת, חווה.
ואוו, לקחת אותי לחתיכת מסע.
השבמחקמלנכולי משהו - אבל מלא השראה.
שיר נפלא. מעת עצוב אבל יפה מאוד.
השבמחקבהחלט מלנכולי. אבל עדיין עדין ויפה.
השבמחק