יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

וכשיבשה הדמעה

וכשיבשה הדמעה
ניגבתי את שארית הבכי מלְחַיי
הסדרתי נִשמתי קמעא
לא ! לא אשכח את היום בחַיי !

האושר ימשיך לרצד לעולַם
ובזכרון, חיבוק עמום של אֵם
ובכי ללא מילים מוּלַם
אהבת הורים אל בניהם !

וכשהכדור את נשימתו עצר,
מסיבובו האט, פסק,
אמנם לרגע קט, קצר
אך במשמעות החיים הוא עַסַק

מחיר או חינם כבר אינו נושא
כשהיקום כולו נע
מי יהין כעת להתנשא,
או לחשוב שכמעט מנע.

ובלילה השינה תרחק מאי-פעם
מחשבות כגלגל יסובו,
על חיים, מוות ובהם הטעם
והשיחות שעליהן נסובו

רק בפה יישאר לו מתקתק
טעם הערבות ההדדית בלי גבולות
וגם כשיכבו המסכים והתקשורת תושתק
ימשיכו המחשבות לעלות...

לילה טוב.

תגובה 1:

  1. מסכים איתך בכל מילה. חצוב בסלע ממש. גם אני שמעתי אנשים שטוענים בעד ונגד, אבל העובדה המשמחת שהוא כבר כאן, לא הייתה כמוה מעולם.

    השבמחק