עכשיו טוב לך...

אוריה,
לפני שבוע בדיוק ישבנו על המזח. הנחתי עלייך את ראשי.
אמרת לי: אל תשתה עוד, מספיק.
דיברת איתי על הלימודים שלי. אמרת לי שיש לי כוחות, ושאני גיבור.
הבטחת לי שאצליח לעמוד בזה ולהמשיך הלאה.

את היחידה שבאמת הבנת את הכאב שלי. כי החיים שלך היו מלאים במושג הזה ששמו כאב. את היחידה שיכלה להבטיח לי שאני ארגיש טוב יותר ואסתדר ואאמין לה. כי ידעתי, שמהמקום שאת אומרת את זה - זה לא סתם מילים יפות. לומר כך מתוך הייאוש והחוסר אונים שחשת באותם ימים זו גבורה מאין כמוה !

בכלל לא רצית לבוא למפגש האחרון. אמרת שאין לך כח לראות אף אחד. את לא רוצה לשמוע אנשים בכלל. אבל כשהגעת בסופו של דבר, נתת את כל כולך ! אמרת לכולם מילים יפות ומעודדות !
את היחידה שם שלא שקעת בעצמך, למרות הבלבול, הכאב הנצחי, והלב השבור. דיברת עם כולם בנועם, ברוגע, נתת לכולם הרגשה טובה, הדגשת להם כמה טוב שהם הגיעו, וכמה שהם מוצלחים ואיזה עתיד מזהיר מצפה להם.

כמה הייתי משלם עכשיו בשביל לשמוע את זה ממך שוב ???
כמה הייתי משלם בשביל לחבק אותך לעוד שניה קטנה ???
לתת לך את כל כולי. להשיב לך קצת בחזרה את מה שנתת לי.

עכשיו טוב לך. את רגועה.
את סופרת את הכוכבים, אבל מלמעלה, בלי להתאמץ כל כך.
תעצמי את עינייך ותדעי שנזכור אותך לעד.

נוחי בשלום אורייתושש !