כשהחיוך נמוג,
וליבי המזורגג
בשקט טובע
במנגינה החרישית
שמזדמזמת בתוכי
אך בלי מילים
שאולי ישנם
אך אצלי עלומים
והחושך קיים
אורב ממאורתו
וסהר תלוי
ברקיע לבדו
מלאך השינה
מסרב את כנפיו
לפרוש ברוגע
להניח לרגע
רסיסי טללים
מכים על מצחי
האם בוכים השמיים
או שזה רק אני...?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה