המדרגות הנעות שבלב,
סולם השלבים של הנפש,
מחשבות על אושר שהיה, ועל תקווה שעודנה,
הרהורים על שמש שזרחה, ועל קרני אור שאולי עוד ישובו.
ושוב שתיקה.
והמון דיבורים מורכבים מהברות חסרות פשר.
הברות בשפת הלב, שפה כל כך מוכרת וכל כך זרה.
עוצם את עיני, מנסה לחוות את החושך שסביבי ואת הדממה המעיקה, אך האור מתעקש לפלס לו מקום אל תוכי - כמו בצילום רנטגן. לחדור היישר אל קירות הלב.
והדממה הופכת לשיר. שיר נוגה, אבל עדיין שיר.
שיר על מחשבות משונות, על תקוות נושנות, על פנים קורנות, ותחושות מרוקנות, שאת האדם מחסנות, נחמה הן מסמנות, ובשקט מכונות, בשמן האמיתי.
הלא הן מחשבות העתיד.
♥ שבת שלום ! ♥
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה