אין לי מילים. יום לא קל בכלל. כשאתה רץ לסחוב תינוקות בתוך עשן אפוף ובזיכרונך מה אירע רק לפני ימים ספורים. בנין שלם מלא בעשן סמיך ולהבות, ואתה כבר לא יכול לצאת, מטפס על גגות על מנת לעבור לבניין הסמוך... ואני לא מדבר על הנזק שאירע, ברוך ה' שלא היו נזקים בנפש כלל, אבל כל שנייה נזכר בעוד דברים יקרים שהיו שם, ספרים רבים שהחיים שלך מתגמדים בתוכם, כאלו שעברו איתך את מסעותיך, את הרגעים השלווים והסוערים... המון זיכרונות הכי חשובים שלי שאצרתי במשך עשרים שנה, תעודות, מתנות, ברכות, ושלל חפצים - עלו עם הלהבות, ונותר מהם רק גווילים חרוכים. אתה בעצם מרגיש שנתלש חלק ממך, מחייך. ומכולם נותר בזיכרונך רק הצליל הצומרני של רכב הכיבוי שמיילל על דברים שנחרבו ולא ישובו עוד... ה' שרף וה' לקח. יהי שם ה' מבורך.
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.2466532801995.85234.1812550174&type=1¬if_t=like
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה