וכשהחושך נסתר מן העין,
ערפילי הטוהר נגלים,
השינה אַין,
ההרהורים עולים.
והמחשבות כבאוקיינוס מפליגות,
חוששות, יראות, מוּגוֹת,
מסתובבות להן בראש, חגות,
אוי, כמה הן נוּגוֹת.
השעון מאט מחוגיו,
ממתין לרוגע שיבוא,
והוא כבדרך אגב,
בושש בדרך מבוא.
וכשהאישון נעצם לו לאיטו,
צללי הלילה כבר פגו,
סוחר כבר פורש מרכולתו
חמה וזוהר נגהו.
לילה / בוקר / שבוע - טוב !!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה