מהי כמיהה

כמה שאתם מכירים את חיבתי למקוריות, עדיין קורה שאני מרגיש צורך בלתי נשלט לפרסם פוסט חמוד שהגיע ממקום אחר.... אז הפעם אתם יכולים להבין לבד שזה קרה, ולא, לא הצלחתי לשלוט בזה, ממש לא, זה גדול ממני...

אז אם אתם תוהים במה מדובר, הקטע הבא הוא העתקה מושלמת עם שימוש כפול ב-ctrlim...מקיר הפייסבוק של אחת שאי אפשר להמליץ על שום פרסום שיצא מתחת ידה כפרסום נחמד או מעולה, וזאת מהסיבה הפשוטה שאין פרסום אחד (לפחות בנתיים, מהיום שהגשתי בקשת חברות ועד היום....ודרך אגב מדובר בתקופה של קצת יותר מיומיים...) שאינו חורג מגבולות הנורמה בין במקוריות שלו בין ביצירתיות שלו, ובין בצורת הכתיבה המדהימה כל צופה....טוב, תחסכו ממני את כל זה ופשוט תנו לי לתת לכם קישור קטן לקיר של האחת והמיוחדת הזו -  Sarit Barel‎ 

טוב, אחרי כל ההקדמות האלו אז הנה הפרסום המיוחל:

מהי כמיהה..
שמש נקלעת בין ים לשמים ,
טובלת מכחול בגלים מציירת אדום וכתום עזים,תכלת וטורקיז בהיר.
השמים נצבעים בצבעים שלי, צבעי האהבה..
שמש לוטפת ממלאת את נשמתי,
ליבי ענה לרוח עלה בי געגוע,
עצרתי רכבי ואת הזמן לצד הדרך,
פסעתי על קו החוף,חולצת נעליי נזכרת בימיי היחפים,
בעת בה הגשם ירד כמו הבטחה על חיי,
הרוח אז ליטפה אותי באהבת אם משילה מעליי עלים מיותמים, מעלה אביב על חיי,
אישוני התרחבו למראה המפעים של הפריחה,
בעת ההיא כלום לא יכל לי ,תפילה פנימית היתה שגורה בפי
ושער נפתח ובו פסעתי צועדת בבטחה.
שנים נתנו אותותיהן,צבעי הזמן צבעו את חיי מבשילים אותי מכינים אותי לבאות,
הופכים את לילותי ואת ימי ...שעות אבודות חקוקות בלוח חיי,
לעיתים הים בי גאה מעצים את כל כולי בתשוקה,בכח,באמונה,
לעיתים באו גאות ושפל מנמיכים ומגביהים את רוחי
מצניעים אותי,מקפלים אותי..
פסעתי אז בין שתיקות עלומות,והייתי כאחד האדם.
קריר בחוף ,צינת הערב מאיימת לרדת אחרוני האנשים אוספים את חפציהם ומתקפלים לחייהם,
נשכבתי על החול הרך ידי מטיילות חופנות את החול ,
תלתלי נקברים בחול הלח,
פניי אל השמיים בהם השמש אט אט נשכבת לתנומת הלילה,
עצמתי את עייני מדחיקה מחשבות..הגלים האלה הזכירו לי גם את אשר לא אבד לי מעולם ,ואת מה שרציתי לשכח .
אוקיינוס שלם של מחשבות, אוקינוס של מילים .
גלים שהזכירו חלומות שנבראו בתוכי גדלו בבטני כ-עוברים קטנים המבקשים לקרום עור וגידים ,
לצאת לאויר העולם ולהיות..
חלקם כבר התגשמו וחלקם עוד עתידים ..
טעמה של ההחמצה הוא המר שבטעמים האכזבה היא אחותה הבכורה ושתיהן בנות לאביהם הכאב.
תעלומות חיי והשער הזה שנראה למרחוק הם עתידי,
וכמו פעם מבקשת אני לפסוע בו ,בשתיקות הכי עלומות אני עדיין מחכה לך לאחוז בך אהבתי
כי אי שם את מונחת ..בשבילי מלאה ביופי ורכות ,אהבתי.
מוקדש לשרון שהכמיהה בה היוותה השראה עבורי .
היא שם ממתינה לך...

(ואל תשאלו אותי בבקשה, מה הקשר של תמונה זו לכמיהה, תשאלו את גוגל....או ליתר דיוק את 'Google Images'....)