אבל כבד עשי לך...

 

דמעת העין
טרם יבשה
גם לא תיבש
על גזירת כליון. 

והדמעות,
לנהר תהפכנה
נהר של יגון
באי של שכול.

והנהר ישטוף
יכבה להבות
אך לא את הצער
והאימה על פנים

שלנצח יחקקו
בתווים של אש
תווים בלי ניגון
אף לא של קינה...

והרטט יניע
את להב החרב
שלעולם כבר
לא תחדל מצרוב.

רק האפר
יישאר דומם,
בצנצנת
גחלים לוחשות

וכשישוב השקט
בהר לשרור
זעקות יחתכוהו
יפלחו מקפיאות.

צווחה של עול
בימים, ש-'שמע'
טרם הספיק לצעוק
ונדם.

או שניסה
אך אבחת יללה
חנוקה, חלושה
את גרונו ניסרה

רק צוואה
דאג לחקוק
על גוויל חרוך
שעוד ייזכר לימים

ובצוואתו דם
ונפש אמיצה
ידים קטועות
בלא גוויה/שלוחות לפנים

מסירות ואומץ
לבלי חת
גבורה עילאית
בלי קץ

והעין תמשיך
דמעה להגיר,
הנהר יגדל
יעלה על גדות

ועימו העצב
במימדיו העצומים
בשאול אכזר
את העולם יטביע...

כי רק לידה
מחדש תצליח
אולי להשכיח
את זוועת התהום

בינתיים ---

לא נחדל מלחשוב
לא נפסיק לצרוח
לא נניח דעתנו להסיח
לא ניתן לחדש להשכיח
רק נתחיל לקוות
לאור קטן שיבקיע
קורטוב חיוך שיופיע
צוהר מועט שיבטיח
ניצוץ זעיר שימחה
דמעה אחת מים
אולי גם שנים
מי יודע....