בנוחה של סופה

בנוחה של סופה

כשהיקום נראה חבול,

העולם כבמבול,

והלב כולו כבול,

כי אז השמים הם הגבול.

ואם הלב נשפך החוצה,

או הגיג חדש עולה,

אות הוא כי נפרץ הגבול,

השמים עם הלב גולו.

כי באשר תנשב הרוח,

תייבש כל עץ אשוח,

תשדף גורן עודו מרוח,

תיכוף שיבול בקמה שכוח.

אז ---

המיית הלב רוגשת,

סוערת,

בוחנת,

שוקלת

והאדם את דרכו אינו מכיר.

רק בנוחה של סופה,

עת חמה זוהרת,

בריאה מלבלבת,

אילנות סמדר הפיצו.

אז ---

המיית הלב רוגעת,

מיגונה שוקעת,

בשאיפה בוקעת,

שורש חדש נוטעת,

האדם את דרכו כבר מכיר.

כמו קרן אור שהבליחה,

או אבוקה נסתרת שהגיחה,

ניצנוץ כוכב בחצי אשמורת,

ריצוד נוגה מבעד למכמורת.